סיכום כנס מיתופיה 2010
מִיתוֹפְּיָה 2010 הוא כנס ספרותי המוקדש לספרות בכלל ולספרות פנטזיה בפרט. הכנס התקיים בספריה המרכזית במודיעין ב-19.08.2010 בהשתתפות מיטב המרצים ושוחרי הספרות בארץ.
הכנס אורגן על ידי קהילת טולקין הישראלית וקהילת הארי פוטר לבוגרים.
תוכנית כנס מיתופיה 2010
תמונות מכנס מיתופיה 2010
סיפורים מכנס מיתופיה 2010
המבקרים בכנס מיתופיה 2010 פרסמו הודעות בפורומים, פוסטים בבלוגים ובפייסבוק על החוויות שלהם בכנס מיתופיה. הנה לקט של החוויות והסיפורים שמצאנו ברחבי הרשת:
יובל כפיר:
לא הייתי בהרבה הרצאות – הייתי בשלוש בלבד – אבל אלה שהייתי בהן, היו מוצלחות מאד. גדעון אורבך גרם לי לראות הן את סארומן הן את יעקב מירקין באור חדש – למרות שסיימתי לקרוא את "רומן רוסי" בפעם השניה ממש לא מזמן, גדעון גרם לי לרצות לקרוא אותו שוב. קולקבוד, גדעון!
עמנואל לוטם האיר עיניים בקשר ליחסים המורכבים (והחד-סטריים, אבוי) בין שייקספיר לטולקין, והביך את אחד היושבים בשורה הראשונה…
מפגש הטולקינאים היה מקסים, בהחלט אנשים שבא לי להכיר יותר טוב. מצטער שלא יכולנו, אני ובן-גיסתי, להישאר יותר מאוחר!
עכשיו אני קורא שזה נחשב כנס סופר-מוצלח – מלחיץ אותי, כי זה הכנס הראשון שלי ולפיו אני אמדוד את הכנסים הבאים (בתקווה!)…
בכל אופן, כל הכבוד לעושים במלאכה. אני – נהניתי!
נעמה:
הכנס הראשון שהייתי בו ואין ספק שהספקתי המון. הייתי ב7 הרצאות, רובן היו ממש מעניינות וחידשו לי. בעיקר אהבתי את ההרצאות של נבט, גדעון ודני. גם ההרצאה של יהונתן הייתה מעניינת נורא.
היה לי קצת מצחיק לפגוש שמה מורים מהבצפר שלי. המבנה היה ממש מבלבל, אבל די נוח. רן ואמינוב בדרכים היה קורע, הייתי צריכה ללכת קצת לפני שזה נגמר. אחלה כנס
נבט:
המיקום היה טוב לדעתי, בית הקפה אנג'לו היה מצוין, ושעשע אותי שבשלב מסוים המלצרית שאלה אם אנחנו פוטריסטים או טולקינאים… המפגשים החברתיים היו חטופים, קצרים ומפוזרים משהו אבל זה לא גרע הרבה מההנאה מהכנס עצמו, כי גולת הכותרת בלי ספק היו ההרצאות וכי אני יודעת שלא צריך כנסים כדי להיפגש ושיהיה לנו עוד הרבה הזדמנויות.
ההרצאות בכנס היו הכי טובות שיצא לי לשמוע אי פעם, לא רק בכנסים אלא בכלל.
גדעון – הלוואי שהיית מרצה שלי באונ'! ההרצאה הייתה מדהימה, ניתוח פשוט מבריק ומעניין בטירוף. דיברת על שני ספרים שאני ממש אוהבת והארת לי אותם מזווית חדשה לגמרי – ישבתי לכל אורך ההרצאה עם עיניים גדולות כמו צלחות. ההצגה של הדברים הייתה ממש מגניבה, משעשעת לעתים מזומנות. לא אכפת לך שאני אגנוב חלק מהבדיחות, נכון?
דני – כנ"ל! ההרצאה שלך הייתה מאלפת, קישרת בין דברים שלא חשבתי עליהם בכלל. חבל רק שלא שמעתי את ההרצאה הזו לפני המבחן שהיה לי על ניטשה ועל מושג ה"על-אדם", על בליינד הייתי מוציאה 100 אחרי ששמעתי אותך.
היה כיף ממש לשמוע את הסיפורים של שיפוני, היא מוכשרת מאוד והרגשתי שוב כמו ילדה קטנה ששומעת סיפור לפני השינה. כמובן שהעיסוק בנשים של המלך ארתור והעובדה שהסיפורים שופכים אור גם עליהן גרמו לי הנאה עצומה.
ההרצאה של לוטם הייתה מעניינת כי אני אוהבת את שייקספיר וטולקין מאוד, והיה לי כיף לראות איך טולקין לקח את הפנטזיה צעד אחד יותר רחוק משייקספיר. כמו כן נהניתי שלוטם הקריא שני קטעים שאני מאוד מאוד אוהבת – אחד מהם זה האפילוג של חלום ליל קיץ והשני הוא כמובן הקרב בשדות הפלנור שבו איאווין מכסחת את הצורה למלך המכשף (מעניין אם הוא הקריא מתוך תרגום לבנית או לוטם… )
דני אורבך:
אני נהנתי במיוחד מהכנס האחרון – על כל חלקיו כמעט. למעשה, קשה לי לזכור כנס כל כך מוצלח. אפשר להתחיל מהמקום: המסעדה הממוזגת הצמודה היתה ממש פינוק, וגם העדרם של דוכנים של מגדי עתידות / סיינטולוגיה שיפר את מצב הרוח. האולמות היו גם נחמדים, והחללים בספריה יצרו אווירה מאד נוחה למינגלינג.
ההרצאות היו מצויינות. למעשה, זו הפעם הראשונה בקריירת הכנסים שלי שנכנסתי להרצאות כל הזמן בלי לפספס אפילו סלוט אחד. נכנסתי קודם כל להרצאה של יעל סלע-שפירו על תרגומים. כמתרגם לשעבר, היא היתה מעניינת במיוחד מבחינתי, רהוטה וקלילה יחסית. אבל הבעיות שהיא דיברה עליהם , תרגומים של פסוקים תנכ"יים ששונו, כמו – ותהי צורת אמת לדמוניו, או תרגומים ארכאיים באופן מגוחך ("חרה אפי בחברי/ דיברתי עמו וייכלה חריי") הן בעיות אמיתיות שמעסיקות כל מי שמתעניין בתרגום. אחר כך, המצב רק השתפר. ד"ר יונתן גארב היה הפתעה מצויינת. נדיר לפגוש איש אקדמיה טולקינאי כל כך, עם אהבה אמיתית לספרים. ובכלל, הדבר שאני הכי אוהב בכנסים, זה ידע חיצוני שמעשיר אותנו מפרפקטיבות לא צפויות. וכחובב מיתולוגיות ודתות, מאד אהבתי את הקישור שגארב עשה בין טולקין למסעות החניכות של השמאנים.
ההרצאה של גדעון היתה מעולה כרגיל. אם דיברנו על פרספקטיבות חיצוניות חדשות, נדמה לי שאף אחד לא עשה קודם קישור מוצלח ומעניין כל כך בין טולקין לספרות העברית דווקא. יהיה מעניין לשמוע הרצאה עתידית דומה שתעסוק גם בנפילתו של מלקור בשירת ליתיאן.
לימור שיפוני היתה לדעתי ההיילייט האמיתי של הכנס. קחו לדוגמא את הסיפור הראשון שהיא סיפרה – מעשייה קלאסית ושדופה יחסית, ובכל זאת, מצאתי את עצמי מרותק ועם פה פעור. היא כל כך מקצועית כמספרת סיפורים, עד שלדעתי היא יכולה לרתק קהל גם בסיפור על טיח שמתייבש על הקיר. וגם הסיפורים האישיים יותר שלה, על חוויותיה כמספרת סיפורים, היו מעניינים מאד לטעמי.
על רן ואמינוב בדרכים – אין מילים. התאכזבתי אמנם שלא זכיתי בפרס באבא, אבל תמיד יש שנה הבאה…