כנס מיתופיה 2017

24 באוגוסט 2017 בספריה המרכזית במודיעין

סיכום כנס מיתופיה 2006

כנס מיתופיה 2006 תם ונשלם! תודה לכל הסגל, המתנדבים, המרצים ולקהל הנהדר שהגיע בהמוניו!

הכנס נערך ב-24 באוגוסט, יום ה', במרכז רוזין שברמת אביב.

תמונות

סיפורים

אהוד מירון: 
נורא נהנתי בכנס!
לצערי לא הייתי בשום הרצאה טולקינאית, וגם לא פוטריסטית – כי פשוט הלכתי רק להרצאות של 'חומריו האפלים' (שהיו הצלחה והיו מצויינות!) ו'שיר של אש ושל קרח' – ולא נשאר לי הרבה זמן להרצאות אחרות.
אני רוצה להגיד המון המון תודה לכל המרצים, לכל הסגל שעבד על הכנס וכמובן למתנדבים אני מקווה שיהיה ככה ואף יותר טוב שנה הבאה.

ayulli:

בתור סרבנית כנסים (טוב, וגם מפגשים) במשך זמן רב למדי במהלך שלוש וחצי השנים שבהן אני חברת קהילה (גם לי קשה להאמין), הייתי רוצה לפנות דווקא אל החברים החדשים בקהילה, ולומר שאין לי אלא להפציר בכם להגיע לכנסים ומפגשים. אני מקווה שהתגובות לפתיל הזה וברכות השלום הלבביות ישכנעו אתכם להגיע לפרוייקטים קהילתיים כאלו בעתיד; אני, לפחות, הבנתי רק די באיחור עד כמה הכנסים והמפגשים הם חשובים ומעניינים ובעיקר מהנים, ומצטערת שלא באתי לאירועים קודמים כאשר נזדמנה לי האפשרות.

fly2fly: 
היה כנס נהדר,ההרצאות היו מעניינות (כמעט ולא נרדמתי בהן),הפאנל היה משעשע כרגיל,החבר'ה היו נחמדים.בסך הכל התאוששתי מכל החודש הקשה שעבר עלי וגם נהנתי בגדול!!!
תודה לכולם ונתראה במיתופיה 2007.

Mrs Pink:

בהחלט אירוע מרשים מאוד, מאוד נהנתי. ההרצאות היו מרתקות והפאנל היה קורע, מזמן לא צחקתי כל כך הרבה. האמת שבהתחלה הרגשתי נורא לבד ולא קשורה, כולי אילתית ועוד חדשה בקהילה אז קצת הרגשתי לא נעים, אבל מהר מאוד הכרתי אנשים ואני חייבת לציין שאתם אנשים מקסימים, כי הצלחתם לסבול אותי. היה כנס מעניין ומרשים, עם אחלה אווירה ואנשים. אותי בטוח תראו במיתופיה 2007.

ואינמוינן:

זה היה הכנס הראשון שהלכתי אל אי פעם אז ציפיותי לראות אנשים בתחפושת התבדו. אבל ההרצאות היו מעולות, ואכן הרצאתו של עומרי הייתה מעולה והעלתה רעיונות שלא שקלתי בעבר.

נצר איסילדור (אחד ממארגני הכנס):

אני מגיע למרכז רוזין כבר ב-7:20, ביחד עם יואב ושמעון, ומצטרף לחבר'ה שכבר שם בהקמת הכנס. לפני שאני מספיק למצמץ, הכל כבר מוכן ומזומן לקבלת קהל. ב-9:30 מתחילים לראות אנשים ראשונים, וכולם נמצאים במתח – האם אנשים יבואו? כמה יבואו? האם הכנס יצליח? האם נהנה ממנו?
לא צריך לחכות הרבה זמן: עד עשר ורבע נמכרים יותר מ-80 כרטיסים יומיים, ובאופן כללי כיסינו את עלותו של הכנס. אפשר לנשום לרווחה לכמה שניות – אנשים אכן באים.
האירועים מתחילים, וכולם נכנסים לאולמות. בעצם לא כולם: כל הזמן יש אנשים בחוץ, יושבים במעגלים ומדברים, מנגנים מוזיקה או סתם מסתובבים ואומרים שלום לחברים שלא ראו הרבה זמן. גם אני נמצא שם, עושה את הדברים האלה, עם חיוך מפגר של אדם שכיף לו.
אני כל הזמן עסוק: צריכים אותי פה, צריכים אותי שם, צריך מים למרצה, צריך להכניס אנשים לאולם… אני הולך לאכול צהריים, ותוך עשר דקות אני מקבל שלוש שיחות שקוראות לי לחזור למרכז לפני שהכל קורס לגמרי. כל הכרטיסים היומיים נמכרו, ואין מאושר ממני ביקום.
התשישות מתחילה לחלחל אלי. אני נכנס להרצאה של עמרי, ההרצאה המרכזית עבורי, ונהנה ממנה ומקבל חומר למחשבה, אבל עייף מדי מכדי להתעסק בו. אני חוזר ללובי ומתיישב לפטפט עם יעל זיו בדוכן הכרטיסים, ושם לב שאין לי תחושה ברגליים. אילן, ההודיני האיטלקי המזוהם, בא להציל את המצב עם פחית XL, ואני שב לחיים.
אני נכנס לאולם ההרצאות לשמוע את ההרצאה של עדי על חלומות, אבל הנייד לא מפסיק לצלצל ואני נאלץ לצאת באמצע. 'הלוואי שאוכל בכל זאת להנות ממנה בתור מאמר' אני חושב לעצמי, ופונה להתעסק בענייני הדוכן.
הפאנל עומד להתחיל. הלובי מפוצץ באנשים שמתים להיכנס כבר פנימה. אני עוזר לסדרנית להכניס את כולם ונכנס גם. הפאנל יוצא טוב למרות התחזיות הפסימיות, ומצדיק את היותו האירוע המרכזי בכנס. אח"כ אני הולך לחידון של יעל ועוזר לשפוט מי הקיש בקסטנייטות קודם. היה מצחיק וכיפי, וליעל נגמר הקול… אני לוקח את כל המתנדבים שנשארו שם, מודה להם, ואז כולנו עושים פוזות למצלמות.
משם ישר לדובדבן שבקצפת, או לחילופין למיץ של הזבל – רן ואמינוב בדרכים. הפעם יש סאונד, וכולם רואים אותנו מתבזים על המסך הגדול. אני נותן הופעת אורח קטנה על הבמה והורג מד"ביסט עם השוטגן שלי. היה משחרר.
הכנס נגמר, והסגל הולך לחמ"ל לסגור את העניינים. אח"כ יוצאים החוצה לסיכום אחרון על סיגריה, ונפרדים בחיבוקים ועם חיוך על הפנים. הכנס הצליח, אפשר לטפוח לעצמנו על השכם.
אני מתעורר ביום שישי בבוקר מהחלום, אבל לוקח לי יומיים וחצי לעכל אותו. אני מסתובב כסהרורי כל הזמן, משחזר את החלום, מתרפק עליו. יש הרגשה כזאת של אחרי חלום מתוק – קצת עצובים שהוא לא המציאות. אני מדבר עם חברים, והם ממשיכים לומר לי שזאת אכן היתה המציאות, ואני לא מאמין. איך דבר כל כך טוב יכול להיות אמיתי? אני מסתכל על השולחן ורואה תג: "נצר מצליח – אחראי מתנדבים", ואז האסימון נופל –
הכל קורה באמת,
כאן ועכשיו ונכון.
מדובר בכנס מיתופיה –
המציאות הופכת לדימיון.

Duhovnii_Snob:

לא יכולתי לתאר לעצמי שמיתופיה 2006 עוד יתעלה על הקודם, אבל זה קרה.
נהניתי מאוד מכל ההרצאות וההרצאות שאהבתי במיוחד:
ההרצאה של יעל(את מדהימה), של יוליה ושל חנה. כמו כן נהניתי מאוד מהפאנל(הרב"ז, כרגיל, קורע מצחוק ויוליה ביחד עם ענבר הצליחו להכניס לו). נהניתי לפגוש שוב את כולכם ולגלות את הפאנפיק שלי על דוכן המאמרים, צחקקתי כשגיליתי שכל המאמרים של שירלי נגנבו בהדרגה וקניתי כל דבר פוטריסטי בדוכן המרצ'נדייז.

יולילופין:

כל הכבוד לכל המארגנים, והמתכננים, והמתנדבים, אתם גורמים לכולנו שמחה גדולה, וגאווה גדולה עוד יותר.

SNTD:

כשהגעתי קודם כל הייתי מופתע באמת מכמות האנשים, היה יותר, הרבה יותר ממה שציפיתי, וזה טוב מאוד! הכרתי הרבה אנשים, היה כנס ממש כיפי, מצחיק, זורם ו.. ו… מושלם!
שמחתי לראות את כולכם, אתם אחלה של אנשים!

O a s i s 3:

וואו, היה פשוט מדהים במיתופיה.
כל ההרצאות שהייתי בהן היו מעולות, והמרצים היו פשוט מעולים וידעו להעביר בצורה טובה ומעניינת את ההרצאה שלהם.